החלטה בתיק בר"ע 2105/05

1.         המבקש, הוא הנתבע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 27.5.05,  שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי - חיאט, בעניין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של המשיב, הוא התובע, בתאונת דרכים מיום 17.12.04.

2.         המבקש והמשיב, העלו שתי גרסאות עובדתיות שונות בתכלית באשר לנסיבות התאונה, ובכלל זה באשר למקום התאונה. נוסע שהיה ברכבו של המשיב מסר עדות במשטרה אך לא זומן להעיד בבימ"ש קמא. יחד עם זאת, בפני ביהמ"ש היתה מונחת הודעתו במשטרה, בקשר לתאונה.

3.         בית המשפט קבע, כי המבקש אחראי לתאונה, אם כי למשיב רשלנות תורמת בשיעור 20%.

ביהמ"ש הסתמך על הודעת הנוסע הנ"ל במשטרה, וקבע כי היא תומכת בגרסתו של המשיב.

כן ציין בימ"ש כי הדברים מתיישבים עם הנזק, כפי שהוא עולה מן התמונות שהוצגו.

לגבי עדותו של המבקש, ציין ביהמ"ש, כי תיאור הנסיבות שתיאר איננו הגיוני ואיננו מתיישב עם מוקדי הנזק הנראים בתמונות.

כן ציין ביהמ"ש, לגבי מהימנות המשיב:

"התרשמתי מדבריו הכנים של התובע שנגלו בהם אותות האמת, והתמיכה שקיבלו דבריו ממוקדי הנזק...ראיתי לקבל את גרסתו של התובע...אני סבורה כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו ואני מקבלת אותה".

4.         המבקש טוען בבקשתו, כי שגה בימ"ש קמא עת התבסס על הודעתו של הנוסע במשטרה, שכן זו עדות שמיעה והיא אינה קבילה, הגם שמדובר בבימ"ש לתביעות קטנות. עוד הוא טען כי כאשר קיבל בימ"ש את גרסתו של המשיב בדבר דרך התרחשות התאונה, שגה שגיאה בלתי סבירה. כן מבקש הוא לראות באי זימונו של הנוסע כעד מטעם המשיב, ראיה לחובתו.

5.         בימ"ש של תביעות קטנות אינו כפוף לכללי הראיות הרגילים והוא מוסמך לסטות מהם. ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט, לעניין זה, המתיר לבימ"ש לתביעות קטנות לקבל ראיה, אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר.

כאשר בפני בימ"ש קמא מצויות שתי גרסאות סותרות, הרי שבנסיבות אלו רשאי היה  בימ"ש, להסתמך על הודעתו במשטרה של עד לאירוע, על אף שלא זומן ולא העיד במשפט. בכך, השתמש כדין בימ"ש בסמכותו לפי סעיף 62 הנ"ל, ל"הכרעה צודקת ומהירה", לשון הסעיף.

כן עיגן בימ"ש את מסקנתו בשכל הישר ובהגיון הבריא, אשר מתיישבים יותר עם גרסתו של המשיב מאשר עם גרסתו של המבקש.

ולבסוף, המסקנה מתיישבת גם עם התמונות שהוגשו.

בימ"ש פסק גם על פי הראיות וגם עפ"י מהימנות העדים, באופן סביר, נכון, ממצה ומנומק, ובנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בפסיקתו.

6.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

7.         במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".